מדריך קני מידה: מתי 1:50, מתי 1:100 ומתי 1:200

קנה המידה הוא ההחלטה הראשונה בדגם. ממנו נגזר הכול: הגודל, המחיר, רמת הפירוט האפשרית ומה הצופה יראה בלי להתכופף. הכלל פשוט. קודם מחליטים מה צריך לראות. אחר כך בוחרים את קנה המידה הקטן ביותר שמראה את זה.

בין 1:20 ל-1:50, פרט ודירה

בקנה מידה הזה רואים ריהוט, דלתות ומרצפות. הוא מתאים לדגם של דירה לדוגמה, לפרט חזית או לחתך שמסביר פתרון תכנוני. בניין שלם ב-1:50 הוא דגם ענק. לרוב הוא לא מעשי.

בין 1:75 ל-1:100, הבניין והשכונה הקטנה

זה הטווח של חדר המכירות. ב-1:100 קומה היא שלושה סנטימטרים, מספיק כדי להצביע על דירה, לראות מרפסת ולהבין כיווני אוויר. ב-1:75 יש מקום לגינון מפורט, למעקות ולדמויות. בניין של עשר קומות מגיע לכשלושים סנטימטרים. הדגם של Liv Life Zone נבנה ב-1:100, כי הוא צריך להכיל מתחם שלם על שולחן אחד.

בין 1:200 ל-1:500, הפרויקט בסביבתו

כאן מפסיקים לראות דירות ומתחילים לראות מסה, גובה ויחס לרחוב ולבניינים השכנים. מתאים לדגם לובי שצריך להראות את המתחם כולו על שולחן קטן. הגימור: נפחים או חזיתות פשוטות, תאורה כללית בלבד.

שלוש שאלות שמכריעות

• מה הצופה צריך למצוא? דירה: 1:100 ומטה. בניין או מתחם: 1:200.
• על איזה שולחן הדגם יעמוד? מדדו את החדר לפני שבוחרים. דגם שלא נכנס בדלת הוא בעיה אמיתית.
• מה יש בקבצים? ב-1:50 צריך פרטי חזית. אם אין, קנה מידה קטן יותר יסתיר את החסר במקום להמציא אותו.